הכ"ד בעבירה של גניבת מים מחברת "מקורות"

הנאשם, עבד אל גוואד עבד אל רחים עבד אל גוואד רג'בי ת.ז 974650947 מן העיר חברון  הועמד לדין בכתב האישום שהוגש ביום 7/6/04 לבית משפט זה.

א.   כתב האישום ומהלך הדיון

1.      כתב האישום מייחס לנאשם גניבה (עבירה לפי סעיפים 399 + 407 לחוק הפלילי הירדני לשנת 1960), בכך שהתחבר ללא רשות, בעזרת משאבת מים, לצינור המים של חברת "מקורות" ללא היתר ושאב משם מים לבור בחצר ביתו לשם השקיית חלקת האדמה שבבעלותו.

2.      במהלך הדיון לא התייצב הנאשם לדיון מספר פעמים אף על גם שהשופטים אשר דנו בעניינו של הנאשם לא מצאו בתיק ראיות כי אותר וכי נמסרה לו הזמנה כדין.

3.      ביום 27/02/05 חולטה הערבות שהפקיד הנאשם טרם שחרורו וביום 11/07/05 הותלו ההליכים בתיק. הנאשם הופיע לבית המשפט ביום 02/07/06 ואז חודשו ההליכים נגדו. מכאן ואילך התייצבו הנאשם וסנגורו ללא תקלות.

4.      ביום 04/09/06 הודיעה התביעה כי אינה מוצאת את תיקו של הנאשם בתביעה ולפיכך ביקשה דחיית דיון. בעקבות הסכם דיוני בין הצדדים, בוטל חילוט הערובה הכספית ואילו הסנגור ויתר על ההוצאות המגיעות לנאשם בגין דחיית הדיון.

5.      לבית המשפט הוגשה בהסכמה קלטת ת/1 והסנגור הסכים שהמצולם בה משקף את הדברים שאירעו ביום צילומה, הצדדים ובית המשפט צפו בקלטת, תוך עדותו של העד רס"ר יניב וייצמן עת/3, אשר צילם את הקלטת והעתיק אותה.

6.      כן נשמעו עדויותיהם של עדי התביעה רס"ר ארז זכות (עת/2), רס"ר עדיאל שלום (עת/4), עת/5 רזיאל גולדשטיין לא התייצב ובעניינו ניתנה החלטה מיום 03/01/2007, מיד לאחר מכן נשמעה עדות הנאשם.

7.      הצדדים סיכמו את טענותיהם. התביעה - בכתב והסנגור - בעל פה.

ב.    הקלטת ועדותו של עת/3

1.      עת/3 ליווה, למעשה, את אנשי מקורות וצילם את סיורם ופעולותיהם בשטח "הבקעה" בסמוך לקריית ארבע ממערב לכביש 60.

2.      העד הוסיף, כי הנאשם הכחיש כי השטח המצולם בקלטת הוא השטח שלו ואמר במפורש כי איננו זוכר שהנאשם התבקש, על ידי מי מאנשי האכיפה של מקורות, להובילם לשטח האדמה שבבעלותו, לא כל שכן שהצביע על שטח כלשהו וטען לבעלות עליו.

3.      בקלטת נראים בבירור אנשי מקורות והנאשם, כאשר אנשי המקורות חושפים חיבורים והתפצלויות של צינורות מים. הנוכחים מתחקים בכלי חפירה ידניים ומכניים אחרי הפיצולים, הנאשם נשאל לגבי הבעלות בשטחים אליהם מגיעים הצינורות וטוען שאינו יודע.

4.      בשלב מאוחר יותר נראית שיחה בין בלש משטרה ובין העד לבין גבר וילד מקומיים ליד נקודת החיבור השלישית ושם אומר הגבר, אשר איננו הנאשם, כי הוא הבעלים של החלקה המושקית במים מן החיבור השלישי.

5.      העד השיב לשאלות באי כח הצדדים כי אינו יודע איזו חלקה, אם בכלל שייכת לנאשם.

6.      העד לא זכר אם הנאשם היה במקום הסיור במקרה, ביוזמתו או אם חוקרי המשטרה קראו לו על מנת שילווה אותם.

7.      מן המקובץ בעדות ובקלטת עולה, כי נראות התפצלויות מצינור ראשי אל צינורות משניים שונים, אך אין ראייה כלשהי שהצינורות לא נמשכו כדין ומעל לכל אין ראייה כלשהי בקלטת על קשר  בין הצינורות והמים הזורמים בהם לבין הנאשם ונהפוך הוא, נמצא אדם אחר הטוען כי אחת החלקות הינה בבעלותו.

ג .עת/2 ומזכרו, עת/4 ועדותו   

1.      מזכרו של עת/2 הוגש לבית המשפט בהסכמה, תוך הסתייגות מתוכנו ואכן ההסתייגות בדין יסודה. המזכר איננו עדות, כי אם דו"ח צפייה בקלטת מאת שוטר שהתבקש לסייע באיתור הנאשם ולכן אין למזכר או למסקנות המופיעות בו  משקל ראייתי כלשהו, משום היותן עדות שמיעה טהורה.